• (התנתק)
איגרת אישית לעדכון מס' 5 תשפ''א




ט"ז תשרי תשפ"א
4 אוקטובר, 2020
חבריי המורים שלום רב,

איגרת אישית לעדכון מס' 5 תשפ"א
האם ישנה אחריות מקצועית?

דבר מוזר קורה במערכת החינוך.

בקשות ו"תפילות" של מנהלים במערכת החינוך לקבל אוטונומיה ועצמאות מידי משרד החינוך נענו.
משרד החינוך החליט לתת את העצמאות והאוטונומיה למנהלים לנהל את בתי ספריהם עפ"י שיקול דעתם ולקבל החלטות בהתאם.

מה קרה פתאום? האם הגיעו "ימות המשיח" ומשרד החינוך משתחרר מסמכויותיו? אינני סבור כך.
דוגמאות רבות מצביעות על כך שפשוט קשה לו למשרד החינוך להתגבר ולהשתלט על האנדרלמוסיה הקיימת במערכת החינוך בכלל ובחינוך העי"ס בפרט והלכה למעשה, אין המדובר בהחלטה ניהולית או פדגוגית שהתקבלה בשום שכל או במהפך מיוחל אלא בחוסר יכולת להשתלט על המצב המורכב הנוכחי ובהחלטה להתנער מאחריות ולהטיל את כולה על המנהלים.

לתת עצמאות ואוטונומיה למנהלים לקבל החלטות עפ"י שיקול דעתם בניהול ביה"ס היא למעשה השתחררות מאחריות של המשרד והעברתו לאחרים אך בנוסף לאחריות העצומה, איזו סמכות הם קיבלו? ומה אחריותם המקצועית במקרה של תביעות משפטיות אם אלה חלילה יוגשו כנגדם בגין טעויות או תקלות באירועי הכאוס שאנו חווים? הפעם לא קיימת יותר ההגנה של "ביצעתי את הוראות משרד החינוך" שכן משרד החינוך מפרסם בחוזריו שבתקופת מגפת הקורונה, המנהלים הם אלה שיחליטו בבתי הספר לחינוך המיוחד ובכיתות החינוך המיוחד בבתיס עי"ס רגילים, או בכיתות בתי הספר שבפיקוח אגף שח"ר, אם ילמדו מהבית או פרונטלית בבית הספר ובכך מתנער משרד החינוך מאחריות וגרוע מזה - מטיל את כולה רק על המנהלים.

לאור הבלגן שיצר משרד החינוך, ארגון המורים מבהיר:
אם מורה יחויב להגיע לבית הספר כדי ללמד פרונטלית או ללמד באופן מקוון מתוך בית הספר בתקופת הסגר ויידבק בקורונה חס ושלום, יש לו את הזכות המלאה והתמיכה המלאה של ארגון המורים להגיש תביעה משפטית כנגד מעסיקיו בגין הנזק הבריאותי/כלכלי שנגרם לו ולבני ביתו כתוצאה מהחלטה זו.
הרי כל המומחים בתחום הרפואה מתראיינים ברדיו ובטלוויזיה חדשות לבקרים ומתריעים על הסכנה הקיימת במיוחד בכיתות החינוך העל יסודי ומזהירים לבל יתכנסו תלמידים בכיתה וכמו כן לגבי מפגשים עם אנשים והנה, שוב - חייהם ובריאותם של המורים והתלמידים הפקר!

הממשלה החליטה על הסגר כדי למנוע התקהלויות וכעת יש כאלו שדורשים ממורים להגיע לביה"ס, לנסוע לשם כך באוטובוסים צפופים, שגם תדירותם נמוכה ביותר, לקחת את ילדיהם איתם לביה"ס ולהגיע וללמד בכיתות בצורה פיזית את התלמידים שיגיעו לביה"ס, אם יגיעו.
המצב בשטח הוא בלתי נסבל והולך ומחמיר, כאשר אלפים נדבקים בכל יום.
מדובר במורים שהם גם הורים לילדים שנאלצים, כאמור, לקחת אותם יחד איתם לבית הספר כדי לא להשאירם לבד בבית ובמקום להשתתף בשיעורי בית ספרם בזום הם נגררים עם הוריהם המורים לבתי ספר לא להם ונחשפים גם הם לסכנה.

יש לנו הרושם שמשרד החינוך מדבר בשני קולות, כאשר מצד אחד הוא נותן למנהלים ולמפעילי הרשתות ולבעלויות השונות את הסמכות לכאורה להחליט ללמד מהבית ומצד שני, מפקחים של משרד החינוך בשטח דורשים מהמנהלים לחייב את המורים לבוא לבית הספר.

מדובר בשיקול פופוליסטי שנועד להעמיד פני מי שדואג לחינוך המיוחד, כאשר למעשה המדובר בכיתות בוגרות מכיתה ז' עד י"ב של תלמידים שניתן ללמדם מקוון מהבית כשאין כל ברירה נוכח המגפה.

אין סיבה פדגוגית לסכן את התלמידים והמורים ולחייבם להגיע לביה"ס, מה עוד שמדובר בכיתות חינוך מיוחד לא מורכב ובכיתות בפיקוח אגף שח"ר, בהן לומדים תלמידים רגילים לחינוך המקצועי.

אם כך, אין כאן יותר מרצון להראות טוב בציבור, בסגנון "מה יפית", אך בסופו של דבר התוצאות תהיינה הרסניות לכולנו.

פנינו למשרד החינוך בע"פ ובכתב אך לצערנו, עד כה לא התקיים שום דיון רציני בנושא.

אני מודיע בזאת שאם הבעיה לא תוסדר עד תום פגרת חג הסוכות, ניאלץ לנקוט באמצעים חוקיים אחרים העומדים לרשותנו.

מועדים לשמחה.