• (התנתק)
מכתב פתוח לשר החינוך מיו''ר ארגון המורים



 

חברות וחברים יקרים,

על רקע ההתפתחויות האחרונות והרעיונות המועלים שיפגעו במורים, לפניכם מכתב פתוח שכתבתי לשר החינוך ופורסם אתמול בעיתון "הארץ" – "הגיעו מים עד נפש":

"מכובדי, השר יואב גלנט,
כעת, כשמגפת הקורונה דועכת והמשק חוזר לעבודה, צריך סוף סוף לשים את הדברים על השולחן.
אנו, המורים בחינוך העל־יסודי, מכיתה ז' עד י"ב, נרתמנו ראשונים להמשיך לעבוד בזמן הדיונים על הסגר הראשון אף על פי שרוב המשק, ובוודאי המגזר הציבורי, יצא לחל"ת.

נרתמנו לעבודה מהבית בזום, בלימוד מקוון, בלא הכנה מוקדמת, בלא תשתיות, בלא סידור לילדינו, בלי ניסיון בעבודה בזום. שינינו פרדיגמות ומערכי שיעור וחיפשנו כל דרך אפשרית ליצור סדר יום ולשמור עליו במסגרת החינוכית.
תאר לעצמך, שר החינוך, שהיינו יושבים בבית ומקבלים את התשלום שניתן במגזר הציבורי למי שהיה בחל"ת, ותלמידינו היו נשארים בלא תעסוקה, סדר יום ומסגרת חינוכית. עשינו זאת כי ההוראה היא קודם כל שליחות חינוכית. ראינו בה מילוי תפקיד קדוש בתקופה כה מאתגרת וקשה לעם ישראל. לא היה שום ציבור, חוץ מהרופאים והאחיות, ש"נכנס מתחת לאלונקה" כמו המורים.
לא רק זאת, עשינו כל שביכולתנו כדי שהתלמידים יצליחו בבחינות הבגרות וכדי לצמצם את הפערים בלימודים. ואכן, תוצאות הבחינות בסוף שנת הלימודים הזאת אינן נמוכות מהתוצאות בשנים עברו, ואף טובות יותר כי הלימוד המקוון היה אינטנסיבי.

לא ויתרנו על שום הזדמנות להקנות ידע, להטמיע חינוך, ובעיקר להישאר כתובת לתלמידינו. רכשנו בעצמנו את כל כלי העבודה שלנו — מחשבים, מדפסות, לוחות אלקטרוניים, מצלמות, רמקולים — בנינו מערכי שיעור מיוחדים והיינו זמינים לתלמידים ולהוריהם עד שעות הלילה המאוחרות.

כבוד שר החינוך, לא ראינו שאתה הופך כל אבן כדי לסייע בידנו. לא ראינו כל מאמץ מצדך לגרום לממשלה שתעריך את תרומתנו
היה לנו קשה, ואיש לא שמע אותנו מתלוננים. עבדנו קשה יותר מהרגיל, כמהים לחזרת השגרה. הראינו מנהיגות ומסירות, וחבל שלא זכינו להכרה הראויה מהנהגת משרד החינוך ומהממשלה. נראה שרגילים להכות במורים בכל הזדמנות, ולראות בנו ציבור שתרומתו מובנת מאליה. 

כשמשכורות המורים כה נמוכות ותנאי עבודתם כה ירודים, וכבוד המורה נרמס בשיטתיות, קל מאוד להאשים את המורים עצמם. בוודאי קל יותר מלבצע תמורות הכרחיות במערכת החינוך. למשל, לצמצם סוף סוף את המספר הבלתי נתפש של תלמידים בכיתה, לספק סביבת עבודה מינימלית ומכבדת למורים ולהשוות את תנאי עבודתם לתנאים שבמדינות ה־OECD, שם מספר התלמידים בכיתה הוא כמחצית לעומת המספר בישראל — ובכך לאפשר לתלמידינו לממש את הפוטנציאל שלהם ולהגיע להישגים מרביים.
קל מאוד להאשים את המורים בטענה שחופשתם ארוכה לעומת החופשה השנתית של ההורים — במקום להאריך את חופשת ההורים. קל לממשלה, למשרד האוצר ולמשרד החינוך להכות על החזה של אחרים — על החזה של המורים.

אני גאה במורות ובמורים על החוסן, על הנחישות ועל העקשנות שלהם, על היותם זמינים לכל ילדה וילד, על יכולתם ותושייתם "להמציא את עצמם מחדש" ולהתאים את ההוראה בתקופת הקורונה לתנאים הקשים והמשתנים שנגזרו עלינו.

במצב הזה ציפינו ממך, שר החינוך, למנהיגות אחרת. מנהיגות הנלחמת למען המורים, שהם שותפיך העיקריים בהצלחת מערכת החינוך. לא שמענו את קולך ברמה, לא ראינו שאתה הופך כל אבן כדי לסייע בידנו. לא ראינו כל מאמץ מצדך לגרום לממשלה שתעריך את תרומתנו. ציפינו שלוחם נחוש כמוך, ומפקד שבוודאי הוקיר את חייליו ואת פקודיו ודאג להם, יתנהג כלפינו על פי אותו סולם ערכים, באותה מידת חשיבות. לצערנו, לא כך קרה, וחבל.
במצב כזה לא היה לנו מנוס, בחינוך העל־יסודי, ונאלצנו אנחנו לתפוס פיקוד ולשמש תומכים ומנחים לתלמידינו, למורינו ולמערכת החינוך כולה.

כעת, כש"הרוח הנושבת" מהאוצר — כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתקשורת — היא לייצר דה־לגיטימציה למורים, לפגוע בהם שוב כבטרף קל, הייתי מצפה שתפעל ותתבטא מיד בנחישות ובקול ברור. שתתמוך בעובדי ההוראה ותבהיר את תרומתם היוצאת דופן להתמודדות של החברה הישראלית עם המגפה.

לצערי הרב ולאכזבתנו הרבה, אל מול קולות המלעיזים טרם נשמעה אפילו בת קול אחת מהעומד בראש הפירמידה. נודיעך שאין בכוונתנו לעמוד מנגד אל מול הדמגוגיה והפופוליזם שמשרד האוצר נוקט נגד עובדי ההוראה — שבאו לידי ביטוי במאמרים של כמה "כתבי חצר", הדוגלים בנאו־ליברליזם תאצ'ריסטי. נדרשת תשומת לב רבה יותר מצדך למערכת החינוך, על מוריה ועל תלמידיה, ולמחשבה על עתידה.
כולי תפילה, שלא נצטרך להפעיל את החוזק שלנו למטרות אחרות, ומקווה אני שלא יאלצו אותנו לכך."