חיפוש:

תקציר

'מדרש הגדול' (להלן מדה"ג) הוא חיבור רחב המקיף את חמשת חומשי התורה ואת מגילת אסתר, ומיוחס לר' דוד העדני. זמן חיבורו - בין השנים 1310-1355 בתימן. בדומה למדרשים הפרשניים הוא מפתח את דבריו מתוך זיקה לפסוקי המקרא בסדר עוקב, מופיעים בו מקורות מכל ספרות חז"ל ועד לרמב"ם, ובמרכז כל חומש עומד מקור אחד שנבחר לשמש כשלד פרשני מרכזי.

מדה"ג מופיע בשיח רב-מערכתי מורכב בשל השתייכותו לשיח המדרשי, לעולם הפיוט, לחיבור של ימי הביניים, לספרות תימן. שיח מורכב זה בצד היקפו הרחב של מדה"ג תובע מחקר באשר לייחודו הספרותי מצד עצמו ובאשר ליחסי הגומלין שהוא מקיים עם המערכות הספרותיות ובתוכן.

סקירת המחקר בעניינו של מדה"ג מעלה בעיקר את הגישה המבקשת לבחון את ערכו ביחס למדרש ה"קלאסי" כדגם ייחוס בלעדי, וגישה זו לא ייחסה למדה"ג ערך ייחודי מצד עצמו. בצידה הופיעה טענה אסתטית בזכות האיכות הספרותית שלו, טענה דיסקורסיבית אשר ביקשה להשוותו למפעלו של הרמב"ם - המשנה תורה - וטענה מערכתית אשר הצביעה דווקא על חריגותו ביחס למערכת הספרותית של יהודי תימן. טענות אלה הצריכו במחקרי פיתוח, הרחבה והעמקה.

המחקר שערכתי התבסס על שילוב הפורמליזם בהיבטים סטרוקטורליסטיים וסמיוטיים. באמצעותם ניסיתי לזהות את הפרופיל הפואטי שלו כחיבור בעל מגמה פואטית הממוקדת יותר בתבנותם של חומרים ופחות בהצעה של פרשנויות לפסוקים. בהתאם לכך מוצע במסגרתו להתבונן בפסוקי הפרשות לא כיעדי ביאור אלא כחלק ממסגרת פואטית המשלבת ערוצי ביטוי - השירה בדמות הפתיחות המפויטות, הרצפים הדרשניים על מקורותיהם, סוגותיהם והפסוקים המקראיים. כל זאת במסגרת של חיבור בעל הקדמה שאופיה האכספוזיציוני גלום בפואטיקה שלה. לפיכך למרות המגמה לזהות את מדה"ג כממשיך את המסורת של המדרשים הקדומים בצורה ובתכנים, ולכן מציג את החומרים המשולבים בו בתבנות על פי דגמים מקובלים, ניתן לאפיין אותו עתה כחיבור אשר יוצר דגם חדש של תבנות.