חיפוש:

מיכל מליק, מנהלת ומורה להיסטוריה ומדעי המחשב בתיכון פעמון בירושלים, (שלוחה של עולמות - התיכון למוזיקה ואמנות) המעניק מענה ייחודי לנערות.

• למה דווקא ניהול בחינוך?
"האמת שלא בחרתי בניהול. בחרתי בחינוך והנסיבות הובילו לניהול.

הייתי מחנכת שנים רבות ובתיכון עולמות הייתי סגנית. בשלב מסוים השטח דרש שנפצל את התיכון וניתן מענה ייחודי לנערות שהן ממש בקצה הרצף מהקהילה שלנו, וכך מצאתי את עצמי מנהלת את תיכון הפעמון.

כיום בדיעבד הפלוס הגדול הוא להוביל מקום שיש בו גישה ייחודית וחדשנית מתוך הניסיון שצברתי."

• התסכול הגדול שלך כמנהלת?
"חוסר במשאבים. פעמים רבות נשות הצוות ואני חושבות שטיפול מסוים, קורס, עזרה פרטנית וכו' יכולים היו להרים ולקדם נערה, אבל אין את האמצעים או המשאבים הדרושים ואין תסכול גדול מזה."

• מהו הנושא שהכי מרתק אותך כמנהלת בימים אלה?
"מה שהכי מרתק אותי כרגע הוא מה התהליך הטיפולי הקצר והיעיל ביותר שמעלה על המסלול מתבגרים שנמצאים במצב של הרס עצמי. ודבר נוסף, מעניינת אותי התשובה לשאלה איך עוצרים את הגלגל וגורמים שהילדים שלהם לא יחוו את החוויות שהם חוו."

• כמנהלת תיכון לנערות בסיכון מה המשימה שהגדרת לעצמך כחשובה ביותר?
"להמשיך וללוות את הבוגרות גם כשהן מסיימות אצלנו.
כי כל עוד הן אצלנו, הן במקום מוגן ובטוח. יש להן גב, סדר יום ולמה לקום בבוקר. הניסיון לימד אותנו שכאשר הן יוצאות לעולם הגדול ונאלצות להתמודד לבד, פעמים רבות הן מתרסקות בחזרה."

• מה הופך לדעתך מורה להיות "מורה כוכבת" בעיני התלמידות?
"מורה כוכבת היא מורה שמצליחה לראות את האישיות שמאחורי ההתנהגות, מורה שחושבת על טובתן האמתית של התלמידות, מתי נכון להציב את הגבול ומתי נכון להפעיל גמישות. מורה ששומעת את מה שנאמר מאחורי המילים, שמאמינה בתלמידים שלה וצופה את עתידם מזהיר מרחוק. מורה שיש לה אישיות מגובשת ומודעות עצמית ושגם היא עושה דרך אמתית בחייה האישיים."

• באיזה משפט/מילה את משתמשת הכי הרבה ביום יום שלך?
"'את בוחרת'; 'הבחירה בידיים שלך'."

• תפקיד המנהל הוא לא פעם "כפוי טובה" – מנהלים "חוטפים" מגורמים ברשות המקומית, ממשרד החינוך, מההורים ולעיתים גם הצוות החינוכי עושה שרירים.
מהן נקודות האור שלך?
"המנהל אכן לעיתים 'חוטף', יש את מי להאשים מה שנקרא.
אני חושבת שזה אכן חלק קשה בתפקיד.
נקודות האור שלי הן:
א. הצוות שלנו שמורכב מנשים מיוחדות. יש הרבה עבודה על פתיחות, שקיפות ושותפות, כך שהאחריות היא של כולנו וזאת ההרגשה.
ב. לדעת לקחת מרחק ולנסות לראות את הדברים באופן אובייקטיבי. אני מאמינה בשיח ובהדברות וגם בלקיחת אחריות. עם הרבה הבנה מצליחים להמיס את החומות גם מול הורים או אנשים מהרשות, כי כולם בסופו של דבר בני אדם."

• גזענות, שחיתות, תרבות דיבור רדודה – והתרופה שלך לתחלואים אלה?
"ריפוי תחלואי הדור הם באמת אחת המשימות המאתגרות מול המתבגרים. התרופה היא בראש ובראשונה הדוגמא האישית. לוודא שאנחנו עצמנו לא נגועים במשהו, ולאחר מכן חייב להיות תהליך מתמשך של דיבור על זה. לא מתוך כעס או שיפוט, בוודאי שלא כהטפת מוסר, אלא מתוך אמונה שהאדם שמולי, קרי המתבגרת, היא בעלת עומק ויושר פנימיים ואני בסך הכול מחזקת את הקולות האלה בתוכה, מתוך שאיפה שהיא תקשיב להם יותר ותבין לבד שאלו הם תחלואים ואינם מביאים אושר או ברכה לאדם."

• מהי העצה הכי חשובה שאת נותנת לצוות החינוכי שלך?
"העצה הכי חשובה בעייני היא, כשיש אירוע בין תלמידה למורה, אני ממליצה לאחר בירור שהמורה עושה עם עצמה או בעזרתי, שהמורה תפתור את העניין מול התלמידה באופן ישיר בלי התערבות גורם שלישי. זה יחזק את הקשר בינה לבין התלמידה ויפתח לה צוהר בחינוך."

• עד כמה ההורים מעורבים בחיי בית הספר ובמה בעיקר? ומה האתגר שלך כמנהלת מולם?
"מצד אחד בעבודה שלנו אנחנו מעבירים את האחריות לכתפי התלמידה כדי שתלמד לקחת את האחריות על חייה. מעבר לכך, ההורים מעורבים בתהליך החינוכי, מבחינתנו הם שותפים מלאים. כמובן עם שמירה על האמון מול התלמידה. הילדה היא שלהם, ואנו יוצאים מנקודת הנחה שההורים רוצים רק את הטוב עבור ילדיהם. אלא שלעיתים יחסים עולים על שירטון, יש בלבול, חוסר אונים ומשברים שעלולים להוביל לקרע ולחוסר אמון. החזון שלנו הוא להגיע לאיחוי ואנו מאמינים שזה המצב הטבעי והרצון האמתי והעמוק גם של הבנות."

• מהי הדרך היעילה והנכונה לשמור על אנשי צוות טובים שיראו במסגרת החינוכית שבה הם מלמדים – בית ויישארו לקדנציה משמעותית?
"לדעתי הדרך לשמור על אנשי צוות טובים:
א. עבודת צוות - שיתוף של הצוות בחשיבה, בקבלת ההחלטות, בשיקולים ובמטרות.
ב. שיקוף מצד אחד ופידבק חיובי מצד שני.
ג. החזקה - מקום וזמן קבוע שבו הצוות יכול לאוורר גם את החוויות שלו, לשתף ולהתייעץ. כך הצוות פחות נשחק ומתוסכל."

• בתיכון כמו שלכם, שבו יש 20-30 נערות בלבד – מה מאפיין את היחסים בין הצוות חינוכי לתלמידות?
"בתיכון שלנו המונה קבוצה קטנה יחסית, האווירה ביתית חמה וקרובה. אין הרבה דיסטנס בין הבנות לצוות, יש כבוד אמתי הדדי וכמובן גבולות. אבל מעבר לזה, התחושה היא של בית ומשפחה. הבנות מרגישות פתיחות לבוא ולשתף במה שקורה איתן. הצוות משמעותי מאד עבורן לא רק מבחינה לימודית אלא במכלול ההתמודדויות שלהן בחייהן האישיים".

• תובנה חשובה שלמדת מצוות המורות שלך שמורכב כולו ממורות חרדיות?
"בבית הספר שלנו שבו התלמידות לא מנהלות אורך חיים דתי (חילוניות) והצוות הוא חרדי, למדתי שלא משנה איך את נראית ולאיזה זרם או קהילה את משתייכת, אם את עם לב רחב וראש פתוח, את יכלה לעשות עבודה טובה שמגדלת גם אותך וגם את התלמידה."

• מה צריכה מנהלת בית ספר לומר לעצמו כל בוקר כשהוא קם לעבודה?
"מנהל צריך לשנן לעצמו את גודל האחריות שיש עליו ועל הצוות החינוכי, ומה כוחה של כל מילה לטוב או למוטב ולהתפלל שיעשה את עבודתו נאמנה."
.
• כשאת בוחרת מורה לצוות שלך מה הדבר הראשון שחשוב לך או שאת שמה לב אליו?
"חשוב לי שזו תהיה דמות שיכולה להוות דוגמא אישית טובה. ישרה וכנה, בעלת לב רחב וראש פתוח."

• אם היית יכולה לומר משהו על עצמך כתלמידה, מה היית בוחרת לומר?
"הייתי מספרת שהיה מקצוע שהחלטתי שאני לא יודעת ולא אדע לעולם, אבל המורה לא וויתרה ודאגה להוכיח לי ולכיתה כמה אני כן יודעת. לבסוף הפכתי להיות מורה למקצוע הזה - מדעי המחשב."

• המחמאה הכי מרגשת שקיבלת מתלמידה?
"תלמידה שנסעה להודו לאחר הלימודים ומשם אמרה, שמה שקיבלה מבית הספר מלווה אותה כל הזמן ושהדרך שלנו היא המודל לחיקוי שלה."
• המחמאה הכי מרגשת שקיבלת מהורה?
"אימא שבסיום השנה אמרה שהשנה, בעקבות התהליך שעברה אתנו הוחזר לה המקום הטבעי שלה כאימא וזאת המתנה הכי גדולה שיכלה לקבל."